<h1>הלכות פסוקות לרבינו יהודאי גאון הלכ' מועד</h1>
<h2>דף ב.</h2>
משקין בית השלחין במועד ובשביעית בין מימעין שיוצא כתחלה בין ממעין שאינו יוצא כתחילה, מאי משמעתא דהאיי בית השלהין לישנא דצהותא הוא דכתי' והוא עיף ויגע ומתרגמינן משלהי ולאי.
<h2>דף ד.</h2>
תנו רבנן הפסיקין ובריכות שניתמלאו מים מערב יום טוב אסור להשקות מיהן בחולו שלמועד ואם היתה אמת המים עוברת ביניהם מותר, אמ' רב פפא והוא שרובה שלאותה שדה שותה מאותה אמת המים, רב אשי אמר אף על שאין רובה שלאותה שדה שותה מאותה אמת המים כיון דקא משכא אתיא מימר אמא אילא שתיא לחד יומא תישתי לתרי תלתה יומי.
תנו רבנן מדלין לירקות כדי לאוכלן ואם בשביל ליפתן אסור, ראבינא וראבא תוספאה הוה קא עילי באורחא חזיוה לההוא גברא דהוה קא דלי דולא אמ' ליה ראבה תוספאה לראבינא אתי מר נשמתיה, אמ' ליה והתניא מדלין לירקות כדי לאוכלן אמ' ליה מי סברת מדלין מידלא ממש מאי מדלין שלופי, כדתנן המידל בגפנים כשם שמידל בשלו כך מידל בשלעניים דברי רבי יהודה ר' מאיר אומ' בשלו רשאי ואינו רשאי בשלעניים, והתניא מדלין לירקות כדי לאוכלו אי תניא תניא.
<h2>דף ה.</h2>
תנו רבנן יוצאין לקווץ את הדרכים ולתקן את האסתרטאות ולתקן את הרחובות ולמוד את המקואות וכל מקוה שאין בו ארבעים סאה מרגילין לתוכו ארבעים סאה, ומניין שאם לא יצאו ועשו כל הדמים שנישפכו שם מעלה עליהם הכתוב כאילו הם שפכום, תלמ' לומר [דברים י"ט] והיה עליך דמים, הא בהדיא קא תאני לה מתקנין את הדרכים ואת הרחובות ואת מקוות המים אילא כל צורכי רבים לאיתויי מאי לאו לאיתויי חפירא שמע מינה.
<h2>דף ו:</h2>
רבי אליעזר בן יעקב אומ' מושכין את המים מן האילן לאילן אבל לא ישקה כל השדה כלה, וזרעין שלא שתו מלפני המועד לא ישקם במועד וחכמין מתירין בזה ובזה, אמ' רב חונא ואם היתה שדה מטוננת מותר, תניא נמי הכי כשאמרו אסור להשקותן במועד לא אמרו אילא ביזרעים שלא שתו מלפני המועד אבל זרעים ששתו מלפני המועד מותר להשקותן במועד ואם היתה שדה מטוננת מותר ואין משקין שדה גריר במועד וחכמין מתירין בזה ובזה, אמ' ראבינא שמע מינה האיי תרבצא שרי לתרבוציה בחולו דמועדא.
ומקרין את הפירצה במועד כאיזה צד מקרין רב יוסף אמר בחוצא ובדפנא במתניתא תאנה צר בצרור ואינו טח בטיט, אמ' רב חיסדא לא שנו אילא כותל גינה אבל כותל חציר בונה כדרכו.
<h2>דף ח:</h2>
אין חופרין כוכין וקברות במועד אבל מחנכין את הכוכין, מאי כוכין ומאי קברות אמ' רב יהודה כוכין בחפירה קברות בבינין. אבל מחנכין את הכוכין, כאיזה צד מחנכין אמ' רב יהודה שאם היה ארוך מקצרו, במתניתא תאנה מאריך בו ומרחיב בו, וארון עם המת בחצר, תנינה להא דתנו רבנן עושין כל צורכי המת גוזזין לו שערו ומכבסין לו כסותו ועושין לו ארון מנסרים המנוסרים מערב יום טוב, רבן שמעון בן גמליאל אומ' אף מביא עצים ומנסרן בצינעה בתוך ביתו.
אין נשאין נשים במועד לא בתולות ולא אלמנות ולא מיבמין מפני ששמחה לו אבל מחזיר הוא את גרושתו ועושה אשה תכשיטיה במועד. תאנה דבי שמואל אין נושאין נשים במועד ומארסין אבל לא כונסין ואין עושין סעודת אירוסין ולא מיבמין מפני ששמחה לו אבל מחזיר הוא את גרושתו מותר מפני שאין שמחה לו ואין תחלה היא לו.
<h2>דף י.</h2>
ההדיוט תופר כדרכו היכי דאמי הדיוט אמרי דבי רבי ינאי כל שאינו יכול להוציא מלוא מחט בבת אחת, רב יוסי בן חנינה אומ' כל שאינו יכול לכוון אימרא בחפת חלוקו, והאומן מכליב מאי מכליב רבי יוחנן אמר מפסיע ראבה בר שמואל אמ' כלבתא.
מעמידין תנור ריחיים וכיריים במועד ר' יהודה אומ' אין מכבשין את הרחים כתחילה, מאי מכבשין רב יהודה אמ' מינקר ריחיא רב יחיאל אמ' בת עינא. דרש רב חמא נוקרין ריחיים בחולו שלמועד ומישום רבינו אמרו סוס שרוכב עליו וחמור שרוכיב עליו מותר ליטול צפורניו בחולו שלמועד אבל דיחמרא דריחיא לא. רב יהודה שרא למישקל טופרי דיחמרא דריחיא ולמיבנא ריחיא ולמיבנא אמת ריחיא ולמיבנא אוריא. ראבא שרי לסרוקי סוסיא ולמיבנא אגרפיטא ולמיבנא איצטבא. ראבא שרא למישקל דמא לבהמה בחולו דמועדא, אמ' ליה אביי תניא דמסיעא לך מקיזין דם לבהמה ואין מונעין רפואה מן הבהמה בחולו שלמועד.
<h2>דף י:</h2>
ראבא שרא לכסכוסי קירמי מאי טעמא מעשה הדיוט הוא. אמ' רב יצחק בר אמי אמ' רב חיסדא קטורי אסיר מאי טעמא מעשה אומן הוא. אמ' ראבא האיי מאן דמתקין ארעא אדעתא דבידרי שרי אדעתא דארעא אסיר, היכי, מוליא במלייה נצא בנציה אדעתא דבידרי שקל מוליא שדא בנצא אדעתא דארעא, ואמר ראבא האיי מאן דפתח מיא בארעיה אדעתא דכוארי שרי אדעתא דארעא אסיר, היכי, פתח תרי באבי חד מעילאי וחד מיתתאי אדעתא דכוארי פתח חד באבא אדעתא דארעא, ואמ' ראבא האיי מאן דתפשה דיקלא אדעתא דחיותא שרי אדעתא דדיקלא אסיר, היכי, שקל כוליה מיחד גיסא אדעתא דחיותא מיהאיי גיסא ומיהאיי גיסא אדעתא דדיקלא. ואמ' ראבא האיי מאן דמזכי זיכיא אדעתא דציבי שרי אדעתא דארעא אסיר, היכי, שקל רברבי ושבק זוטרי אדעתא דציבי שקל רבה וזוטא אדעתא דארעא. ואמ' ראבא הני תוהלאני מיגזרנהי שרי מאיצנהי אסיר, רב פפא אמ' כיון דמתלעה כפרקמטיה האביד דמי ושרי. ואמ' ראבא פרקמטיה כל שהוא אסור אמ' רבי יוסי בר רבי אבון ובדבר האביד מותר. רבי אבונא הוה ליה ההוא עיסקא דהוה מיזדבן בשיתא אלפי שחייה לבתר חולי דמועדא זבניה בתרי [סר] אלפי. ראבינא הוה מסיק זוזי בבני אקרא דשניאתא אתא לקמיה דרב אשי אמ' ליה מהו למיזל הידאנא עליהו, אמ' ליה כיון דהידאנא הוא דמשכחת להו ביומי אחריני לא משכחת להו כפרקמטיא האביד דאמי ושרי, תניא נמי גבי עבודה זרה כהאיי גונא הולכין ליריד שלגוים ולוקחין מהם בהמה עבדים ושפחות בתים שדות וכרמים וכותיב ומעלה בערכאיים מפני שהוא כמציל מידן.
<h2>דף יא.</h2>
רב שרא ליה לרב חייה בר אשי למיגדל הוהארי בחולו דמועדא מאי טעמא מעשה הדיוט הוא אבל איזלי אסיר מאי טעמא מעשה אומן הוא. רב יהודה שרא ליה לאמי תנוראה למיגדל תנורא ולראבא בר עישבי למיגדל מחולאתא, איני והא תאני ראבה בר שמואל שוין שאין גודלין תנור לכתחלה, לא קשיא כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים.
ועושין מעקה לגג ולמרפסת מעשה הדיוט אבל לא מעשה אומן ושפין את הסדקין ומעגילין אותן במעגילה ביד וברגל אבל לא במחצליים, השתה במעגילה אמרת שרי ביד וברגל מיבעיא, הכי קא אמ' שפין את הסדקין ומעגילין אותן כעין המעגילה ביד וברגל אבל לא במחצליים. הציר והצינור והקורה והמנעול והמפתיח שנישתברו מתקנן במועד ובילבד שלא יכוין את מלאכתו במועד, אמ' ראבינא כמאן מדלינן הידאנא קיבותא דרשא בחולי דמועדא כמאן כרבי יוסי.
וכבשין שהוא יכול לוכל מיהן במועד כובשן, בדיתא לבאי אזול כולה עלמא צוד איתו כוארי שרא להו ראבא למימלח מניהו, אמ' ליה אביי והאנן תנן כבשין שהוא יכול לוכל מיהן במועד כובשן אמ' ליה כיון דמיעיקבה אדעתא דאכילה איתנהו כפרקמטיא האביד דאמי ושרי, ואיכא דאמרי שרא להו ראבא מיזל מיצד איתויי ומימלח אמ' ליה אביי והאנן תנן כבשין שהוא יכול לוכל מיהן במועד כובשן, אמ' ליה הני נמי מיתאכלי אגב אצאצא כי הא דשמואל עבדי ליה שיתי אצאצי ואכיל.
<h2>דף יב.</h2>
מר זוטרא בריה דרב נחמן בנו ליה אפדנא בחולו דמועדא מקבלי קיבולת, איקלעו רבא ורב ספרא ורב חונא בר חננא ולא עיול לגוה ואיכא דאמרי הוא נמי לא על לגוה, והאמ' שמואל מקבלי קיבולת בתוך התחום אסור חוץ לתחום מותר אדם חשוב שאני, ואיכא דאמרי סיועי סייע בתיבנא בהדיהו. רב חמא שרא להו לאבאזנגרי דבי ראש גלותא למעבד להו עיבידתא בחולו דמועדא אמר כיון דלא אגרא קא שקלי שרשויי הוא דקא משרשו ליה ולית לן בה.
תנו רבנן מקבלין קיבולת במועד לעשותה אחר המועד ובמועד אסור, כללו שלדבר כל שהוא עושה אומר לגוי ועושה כל שאינו עושה אינו אומר לגוי, תניא אידך מקבלין קיבולת במועד לעשותה אחר המועד ובלבד שלא ישקול ושלא ימדוד ושלא ימנה כדרך שהוא עושה בחול. תנו רבנן אין מרביעין בהמה בחולו שלמועד רבי יהודה אומ' חמורה שתבעה מרביעין עליה בשביל שלא תצטנן ושאר כל הבהימות מכניסין אותן לבקרות.
בעו מיניה מרב נהמן בר יצחק מהוא למישעא חביאתא דשיכרא בחולו דמועדא אמ' להו סיני אמ' הלכה כר' יוסי, אימור דאמ' רבי יוסי בחמרא בשיכרא מאי אמ', חמרא טעמה מאי משום דנפיש פסידיה שיכרא נמי אית ביה פסידא, דאמ' אביי אמרא לי אים בר שית סאוא ושיע כבר תמני ולא שיע. אמ' רב חמא בר גוריא אמ' רב הילכות מועד כהילכות כותים, למאי הילכתה אמ' רב דניאל בר רב קטינא אמ' רב לומר שעקורות הן ואין למידות זו מזו, דאמ' שמואל זופתין כוזתא ואין זופתין חבית, רב דימי מינהרדעא אמא זופתין חבית ואין זופתין כוזתא מר חייש לפסידא מר חייש לטירחא.
<h2>דף יב:</h2>
בחולא דמועדא לא שרו רבנן מלאכה אילא היכא דאיכא הפסידא אי נמי אין לו מה יאכל אי נמי פרקמטיא האביד אי נמי לצורך המועד, ואין לו מה יאכל לאו עני דוקא אילא אפילו עשיר ובאעי מיחצד חיטי מיארעיה אי נמי מעבד מידי דלא סאגי ליה מיניה בחולו שלמועד שפיר דאמי, ותפילין ומזוזות שרי למיכתב ואפרוקי כדי פרנסתו ואף על גב דיש לו מה יאכל.
תנו רבנן טוחנין קמח במועד לצורך המועד ושלא לצורך המועד אסור ואם טחן והותיר הרי זה מותר, קוצצין עצים במועד לצורך המועד ושלא לצורך המועד אסור ואם קצץ והותיר הרי זה מותר, מטילין שכר במועד לצורך המועד ושלא לצורך המועד אסור [ובלבד שלא יערים, ורמינהו מטילין שכר במועד לצורך המועד ושלא לצורך המועד אסור] ואחד שכר תמרים ואחד שכר שערים ואף על פי שיש לו שכר ישן מערים ושותה מן החדש, תנאיי היא דתניא ואין מערימין בכך משום רבי יוסי בר רבי יהודה אמרו מערימין. רב יהודה שרא למיעקר כיתנא ולמיקטל כשותא ולמיעקר שושמי, אמ' ליה אביי לרב יוסף בשלמא כיתנא חזיא לחפיפא כשותא חזי לשיכרא אילא שושמי למאי חזיאן, אמ' ליה חזיאן לנזי דאית בהי. רבי ינאי הוה (הוה) ליה פרדיסא דמטא בחולו דמועדא קטפיה, לישנא שחיוה כולי עלמא לפרדיסיהו לחולו דמועדא אפקריה רבי ינאי לפרדיסיה ההיא שתא.
תנו רבנן ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לייי אלהיך לא תעשה כל מלאכה מה שביעי עצור אף ששת ימים עצורים, או מה שביעי עצור בכל מלאכה אף ששת ימים נמי עצורים בכל מלאכה תלמוד לומר השביעי שביעי עצור בכל מלאכה אבל ששת ימים לא, הא כאיזה צד לא מסרך הכתוב אילא לחכמים לידע איזה יום אסור איזה יום מותר איזו מלאכה אסורה איזו מלאכה מותרת, מלאכה שצריכה ליום טוב מותרת מלאכה שאינה צריכה ליום טוב אסורה, ואם אית בה פסידא כגון מיחצד שערי דאי לא חציד להי פסדן שרי למיחצד אבל חיטי לא ואם אין לו מה יאכל אפילו חיטי נמי שרי.
מכניס אדם פירותיו מפני הגנבין ושולה פישתנו מן המשרה בשביל שלא יאבד, תאנה ובלבד שיכניסם בצינעה לתוך ביתו. רב יוסף הוה ליה גשורי אילינהו ביממא אמ' ליה אביי והתניא ובלבד שיכניסם בצנעה לתוך ביתו, אמ' ליה צינעא דהני יממא הוא דכיון דבליליא באען גברי יתירי ובאען מדבורא דנורא אוושא מילתא. ושולה פישתנו מן המשרה בשביל שלא יאבד ובלבד שלא יכוין את מלאכתו למועד וכולן שכיונו את מלאכתן למועד יאבדו.
<h2>דף יג.</h2>
ואין לוקחין בתים ואבנים ועבדים ובהמה אילא לצורך המועד או לצורך המוכר שאין לו מה יאכל.
ואין מפנין מבית לבית אבל מפנה הוא לחצירו, והא אמרת רישה אין מפנין אמ' אביי סופה אתן לבית שבחציר ואין מביאין כלים מבית האומן ואם חושש להן מפנן לחצר אחרת.
<h2>דף יג:</h2>
מוכרי פירות כסות וכילים מוכרין בצינעה לצורך המועד הציאדין והרשושות והגריסות עושין בצנעה לצורך המועד רבי יוסי אומ' הן החמירו על עצמן, איביי להו הן החמירו על עצמן דלא הוה עבדי כלל או דלמא דהוה עבדי בצינעה, תא שמע מוכרי פירות כסות וכלים מוכרין בצינעה רבי יוסי אומ' תגרי טבריא הן החמירו על עצמן שלא יהו מוכרין כל עיקר, צדי חיה עופות ודגין צדין בצינעה לצורך המועד רבי יוסי אומ' צידי עכו הן החמירו על עצמן שלא היו צדין כל עיקר. רשושי חילקא טרגס וסיטני רוששין בצינעה לצורך המועד רבי יוסי אומ' רשושי צפורי הן החמירו על עצמן שלא היו רוששין כל עיקר. רב יהודה שרא להי להנהי קרופואתא למיזל ולזבוני בשוקא כי אורחיהי, אותיביה רב כהנא לרב יהודה חנות הפתוחה לסטיו פותח ונועל כדרכו והפתוחה לרשות הרבים פותיח אחת ונועיל אחת, וערב יום טוב האחרון שלחג מוציא ומעטיר את השוק בפירות בשביל כבוד יום טוב האחרון [מפני כבוד יום טוב האחרון אין שלא מפני כבוד יום טוב לא], לא קשיא הא בפירי הא בתבלי.
ואילו מגלחין במועד הבא ממדינת הים ומבית השביה והיוצא מבית האסורים ומנודה שהיתירו לו חכמים ומי שנישאל לחכם והותר, והנזיר והמצורע מטומאתו לטהרתו וכל העולין מטומאה לטהרה הרי אילו מותרין ושאר כל אדם אסורין.
ואילו מכבסין במועד הבא ממדינת הים ומבית השיביה והיוצא מבית האסורין ומנודה שהתירו לו חכמים ומי שנישאל לחכם והותר ומטפחות ידים ומטפחות ספרים ומטפחות ספוג, הזבין והזבות הנידות והיולדות וכל העולין מטומאה לטהרה הרי אילו מותרין ושאר כל אדם אסורין.
<h2>דף יד:</h2>
אמימר ואי תימא רב שישא בריה דרב אידי מתני הכי אמ' שמואל קטן מותר לגלחו במועד ולא שנא נולד במועד ולא שנא נולד מיעיקרה.
<h2>דף יח:</h2>
ואילו כותבין במועד קידושי נשים גטין ושוברין דיאתיקי מתנה ופרוסבלין ואגרות שום ואיגרות מזון שטרי חליצה ומיאונין ושטרי בירורין וגזירות בית דין ואיגרות שלרשות, ומפרשין רבנן דאיגרות שלרשות יפתקי דרשותא אבל דיסקי אסיר למיכתב.
אין נשאין נשים במועד לא בתולות ולא אלמנות ולא מיבמין מפני ששמחה לו אבל מחזיר הוא את גרושתו ועושה אשה תכשיטיה במועד. תאנה דבי שמואל אין נושאין נשים במועד ומארסין אבל לא כונסין ואין עושין סעודת אירוסין ולא מיבמין מפני ששמחה לו אבל מחזיר הוא את גרושתו מותר מפני שאין שמחה לו ואין תחלה היא לו.
אין כותבין שטרי חוב במועד ואם אינו מאמינו או שאין לו מה יאכל הרי זה יכתוב. ואין כותבין ספרים תפילין ומזוזות במועד ואין מגיחין אות אחת אפילו בספר העזרה, רבי יהודה אומ' כותיב אדם תפילין ומזוזה לעצמו וטווה על יריכו תכלת לציציתו.
<h2>דף יט.</h2>
בחולא דמועדא לא שרו רבנן מלאכה אילא היכא דאיכא הפסידא אי נמי אין לו מה יאכל אי נמי פרקמטיא האביד אי נמי לצורך המועד, ואין לו מה יאכל לאו עני דוקא אילא אפילו עשיר ובאעי מיחצד חיטי מיארעיה אי נמי מעבד מידי דלא סאגי ליה מיניה בחולו שלמועד שפיר דאמי, ותפילין ומזוזות שרי למיכתב ואפרוקי כדי פרנסתו ואף על גב דיש לו מה יאכל.
תנו רבנן כותיב אדם תפלין ומזוזה לעצמו ולאחרים בטובה דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר מערים (וכותיב) [ומוכר] את שלו וחזיר וכותיב (לאחירים) [לעצמו], ורבי יוסי אומ' כותיב ומוכר כדרכו כדי פרנסתו (אודי) [אורי] ליה רב לרב חננאל וכין (אודי) [אורי] ליה ראבה בר האנא לרב חננאל הלכה כותיב ומוכר כדרכו כדי פרנסתו. תנו רבנן טווה אדם על יריכו תכלת לציציתו אבל לא באבן דברי רבי אליעזר וחכמין אומרין אף באבן, רבי יהודה אומר משמו באבן אבל לא בפלך וחכמין אומרין בין באבן בין בפלך, אמ' רב יהודה אמ' שמואל וכין אמ' רבי חייה בר אבה אמ' רבי יוחנן הלכה בין באבן בין בפלך והלכה כותיב ומוכיר כדרכו כדי פרנסתו.
